גזענות ואפליית גויים בהלכה

הוצאתו לאור לפני כשנה של הספר "תורת המלך", שהציג מסקנות הלכתיות מרחיקות לכת בעניין "דיני נפשות בין ישראל לעמים", עוררה פולמוס ציבורי ותקשורתי רחב בשאלת יחסה של ההלכה לנכרים. חיבור זה הינו הניסיון המקיף הראשון להגיב על הטענות המועלות בספר ולהציג להן אלטרנטיבה הן במישור ההלכתי והן במישור המטא-הלכתי

ישתבח הבורא ויתפאר היוצר, על כל הטוב אשר גמל עימנו. הישיבה ממשיכה לצמוח ולהתפתח, מיום ליום מתווספים ספסלים חדשים בבית מדרשנו. אווירה דתורת ארץ ישראל, השרוי בישיבתנו הולך ותופס לו מקום של קבע. על תלמידנו היקרים המחולקים בין בית המדרש ושרות בצבא, ראוי לומר את הפסוק מנחמיה (פרק ד): 'ואנחנו עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים' – ואין מלאכתנו אלא עיסוקנו יומם ולילה בתורה ועבודה.

והנה, בית מדרשנו פעל עד עתה רק בבחינת תורה שבעל פה. קול התורה הנשמע בבית המדרש לא הועלה עד עתה אל הכתב, והדברים עמדו וריחפו בחלל בית המדרש. עתה הגיע העת, להתחיל גם במעט תורה שבכתב.

'אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו'

על מאמר זה כתב המהרש"א (בחידושי אגדות על מסכת בבא בתרא דף י:): 'יש לפרש, כי עיקר הלימוד, ושנעשה בו רושם, הוא הלימוד הבא בכתיבת יד'. 

אם נדייק בדבריו של המהרש"א שאמנם נאמרו רק בדרך הדרוש, אך אמת עמוקה טמונה בהם, הוא מדבר בעצם על שתי מעלות יסודיות בכתיבה: האחת, שהכתיבה היא היא 'עיקר הלימוד', היינו אפילו ברמה הראשונית והבסיסית של הבנה עמוקה ויסודית של הלימוד, כמעט שאי אפשר להגיע ללא סיכום בכתב של החומר הנלמד. המעלה השניה, שהכתיבה משאירה את רישומו של הלימוד עמוק עמוק בדעתו ובנפשו של הלומד. אינו דומה אדם שלמד את התורה רק בדעתו, למי שהעלה את לימודו אל הכתב. הכתיבה היא החברותא הטובה ביותר של האדם. רעיון שאינו מובן היטב ללומד, ואין בו הגדרות ברורות לא יוכל להכתב על ידו. לפיכך הכתיבה מחייבת את האדם להבין את הנושא בו הוא עוסק על בוריו.

ולמעלה מזה, הכתיבה היא היסוד לחידוש בתורה. רק לאחר שהתברר ללומד היטב יסודותיה של הסוגיא, יוכל לגשת אל מלאכת החידוש. 'והחידוש שבארץ ישראל, אפילו בהלכה, בנוי הוא בעיקרו מעצם עומק היסוד הרוחני של חפץ אדון כל עולמים יתעלה שמו, הנמצא בכללותה של תורה ומזהיר ומנהיר בכל מצוה והלכה, בסעיפיה וסעיפי סעיפיה, עד שהדברים שמחים כנתינתם מסיני' (אגרות הראי"ה א' אגרת צו).

אנו מגישים, לעצמנו ולידידינו, מנחה מזמרת הארץ, משירת התורה הנשמעת בבית מדרשנו, 'מעט צרי ומעט דבש', מראשית פרי בכוריהם של רבני הישיבה ותלמידיה הי"ו.

ויהי רצון שנזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה. והאר עינינו בתורתך! ודבק ליבנו במצוותיך! ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך!