נראה שבתשעה באב ישנם שני פנים אלו – מצד אחד האדם צריך להתאבל, להאנק דם, בדיוק כמו שעושה על קרוב שמת לו. הוא צריך להגיע להרגשה עמוקה של צער. מצד שני, שלא כמו באבלות, יש כאן תענית, יש כאן מקום לתיקון ותשובה, שבא מתוך הצער הזה, שהרי אם לא נרגיש צער על המקדש לא נרצה לתקן. 

כך לגבי האיסור ללמוד תורה – מצד אחד אסור ללמוד משהו שמשמח, כדי לא להסיח את הדעת מאבלות. מצד שני –צריך ללמוד קינות, ואיכה, ומדרשים, כדי לעורר את הלב לתשובה ולהבין את עומק החורבן.

למעבר למאמר המלא לחץ כאן

לוח השנה היהודי שזור לכל אורכו בחגים וימים טובים. ימי אבל או זיכרון היסטורי, ימי שמחה לאומית וימי תשובה וסליחה. לכל חג וחג לאורך השנה יש את המסר שלו, האמירה הגדולה שהוא מעניק לשנה היהודית וממילא לחיים היהודיים ... חג השבועות הוא עוף מוזר בלוח השנה היהודי, אין לו תאריך קבוע ואף המנהגים הנהוגים בו, תיקון ליל שבועות, עיטור בית הכנסת בקישוטים מן הצומח ואכילת מאכלי חלב, אינם מופיעים כלל בשולחן ערוך (שנים מהם מופיעים בדברי הרמ"א). גם המסר של חג השבועות לוטה בערפל ואינו בהיר וחד כמו בחגים האחרים. בדברים הבאים אנסה לשפוך אור על המסר של חג השבועות כפי שהוא מתגלם במנהג לימוד התורה בליל השבועות ובלקחים הגדולים של החג שעלינו לקחת עמנו כצידה לדרך לשאר ימות השנה.

לחץ כאן

לא זו בלבד שאלישע בן אבויה עזב את התורה, לפי הירושלמי הוא חצה את הכביש לצד הרומאי, והרג תלמידי חכמים רבים, בנסיונו להכחיד את עולם התורה[2].

עם כל זה, כפי שנראה, היה עדיין אחד שהאמין בו – תלמידו רבי מאיר. על יחסיהם המיוחדים, ועל דמותו המסובכת של אלישע בן אבויה, אותה כבר ניסו רבים וטובים להסביר, ננסה לעמוד.

המגילה השגורה בפינו בשם 'מגילת אסתר' משקפת בפנינו את זהותה של הדמות המרכזית, שעליה סובבת העלילה. קריאה נכונה וממצה של המגילה, מחייבת תשומת לב יתרה, לא רק להיבט הציבורי של הפרשה, לסכנת ההשמדה ולגאולה שבאה בעטייה, אלא גם לסיפורה האישי של אסתר עצמה. לא לחינם נקרא הספר במשך הדורות 'מגילת אסתר' והדבר מזקיק אותנו לפשפש בדמותה ובהשקפת עולמה של הנערה שנקלעה למערבולת סכנות, מתחים אך מעבר לכל לאתגר המחייב אחריות עצומה.

שתי מצוות אלו, משלוח מנות ומתנות לאביונים, לא נתפסות כמרכזיות בחג, ואת מקומן תופסת קריאת המגילה, ובמיוחד הסעודה והמשתה. וכבר עמד על כך הרמב"ם והדגיש שיש להרבות במתנות לאביונים יותר מבסעודתו.

מתוך דברים אלו, יש לעמוד על מקום כל אחת מהן חג, ומתוך כך על הדמיון והשוני ביניהן בחז"ל ובפוסקים, וכמו כן יש לשאול - האם יש להן מטרה משותפת, אלא שהן ברמות שונות ומכוונות לסביבה שונה, או שמא יש כאן שתי מצוות בעלות מטרה שונה לחלוטין?

ננסה לעמוד על משמעותן של מצוות אלו ולענות על השאלות שהעלנו, יחד עם שאלות נוספות, דרך עיון בפרטי המצוות, הלכותיהן ושאלות אקטואליות שעולות לגביהן.