נראה שבתשעה באב ישנם שני פנים אלו – מצד אחד האדם צריך להתאבל, להאנק דם, בדיוק כמו שעושה על קרוב שמת לו. הוא צריך להגיע להרגשה עמוקה של צער. מצד שני, שלא כמו באבלות, יש כאן תענית, יש כאן מקום לתיקון ותשובה, שבא מתוך הצער הזה, שהרי אם לא נרגיש צער על המקדש לא נרצה לתקן. 

כך לגבי האיסור ללמוד תורה – מצד אחד אסור ללמוד משהו שמשמח, כדי לא להסיח את הדעת מאבלות. מצד שני –צריך ללמוד קינות, ואיכה, ומדרשים, כדי לעורר את הלב לתשובה ולהבין את עומק החורבן.

למעבר למאמר המלא לחץ כאן