אבלות ותענית בט' באב פנים שונות ביום - עיון באיסור ללמוד תורה

א. ביצה ותרנגולת?

מי שרגיל ללמוד תורה באופן קבוע, נתקל בתשעה באב במבוכה מסויימת. לא ברור דיו מה בדיוק מותר ומה אסור ללמוד, באיזו דרך צריך ללמוד, והאם ישנה מטרה בלימוד הזה.

השו"ע פוסק[1]

תשעה באב אסור ברחיצה וסיכה א ונעילת הסנדל ותשמיש המטה, ואסור לקרות בתורה נביאים וכתובים, ולשנות במשנה ובמדרש ובגמרא בהלכות ובאגדות, משום שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב (תהילים יט, ט) ותינוקות של בית רבן בטלים בו אבל קורא הוא באיוב ובדברים הרעים שבירמיה; ואם יש ביניהם פסוקי נחמה, צריך לדלגם.

ומותר ללמוד מדרש איכה ופרק אלו מגלחין, וכן ללמוד פירוש איכה ופירוש איוב. יש מי שאוסר ללמוד ע"י הרהור.

השו"ע אוסר ללמוד תורה, מלבד היתרים מיוחדים – קינות, איכה, איוב וכדו'. מנין בא היתר זה? אי אפשר שלא לשים לב לקשר שבין הדברים שמותר ללמוד לבין תשעה באב. האם זוהי הסיבה שמותר ללמוד אותם?

המקור להלכה זו היא ברייתא במסכת תענית הקובעת[2]:

תנו רבנן: כל מצות הנוהגות באבל נוהגות בתשעה באב: אסור באכילה ובשתיה, ובסיכה ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המטה, ואסור לקרות בתורה בנביאים ובכתובים, ולשנות במשנה בתלמוד ובמדרש ובהלכות ובאגדות. אבל קורא הוא במקום שאינו רגיל לקרות (שכיון שלא ידע ויתקשה יהיה לו צער) ושונה במקום שאינו רגיל לשנות, וקורא בקינות, באיוב ובדברים הרעים שבירמיה.

ותינוקות של בית רבן בטלין, משום שנאמר +תהלים י"ט+ פקודי ה' ישרים משמחי לב.

רבי יהודה אומר: אף אינו קורא במקום שאינו רגיל לקרות, ואינו שונה במקום שאינו רגיל לשנות, אבל קורא הוא באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבירמיהו, ותינוקות של בית רבן בטלים בו, משום שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב.

אם כן, ראינו כי בעצם המקור לאיסור זה בתשעה באב הוא האבלות. "כל מצוות הנוהגות באבל נוהגות בתשעה באב". לשם הבנת העניין, נעיין במקור המקביל בהלכות אבלות[3]:

אבֶל, כל שבעה ימים אסור לקרות בתורה, נביאים וכתובים, משנה, גמרא, הלכות ואגדות. ואם רבים צריכים לו להתלמד, מותר, ובלבד שלא יעמיד תורגמן אלא יאמר לאחר, והאחר לתורגמן, ותורגמן ישמיע לרבים. הגה: או ידרוש בעצמו (מרדכי הלכות אבל). ויכול לפסוק איסור והיתר ליחיד השואל אותו, אם אין אחר אלא הוא, וצריכין לו (בא"ז ור' ירוחם). אבל אסור לומר הלכה לתלמידיו, וכן נוהגין, אע"פ שיש מקילין.

סעיף ד:

אבל מותר לקרות באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבירמיה ובהלכות אבלות.

באופן מפתיע – אנו רואים כי לאבל יש את אותו הדין ואותם היתרים! אמנם ישנם הבדלים קלים בדין, אך הם קשורים ספציפית לאופי האבלות: לאבל מותר ללמד לרבים שצריכים, בניגוד לתשעה באב שם כולם באבלות.

ברור שהמניע כאן לאיסור קשור בצער ובאיסור לשמוח באבלות, או בהגדרה אחרת – להשיח דעתו מן האבלות. אך מדוע מותר לקרוא באיוב, קינות וכו'? הרי סוף סוף זה לימוד תורה! כך מסביר באופן נפלא ערוך השולחן[4]:

אמנם בדברים הרעים מותר ללמוד מפני שגם לנפש יש צער מצרות ישראל ולכן אף גם שבדברים הרעים הוי תורה ושמחה מכל מקום הצער מבטל השמחה... ולפי זה אני אומר, שהנה מפרשי השו"ע כתבו שאפילו בדברים הרעים אין מותר רק לקרות ולא להעמיק[5] ולפלפל בהן. ובאמת הדבר קשה מאוד לתלמיד חכם הלומד שבעל כרחו השכל יחשוב קושיא ותירוץ וכיו"ב, אך לפי מה שכתבנו שוודאי טעם ומתיקות התורה יש בכל דברי תורה, אף בדברים הרעי