חזון המשורר האלוקי 5 - מסע בכתבי הרב קוק

מאמר חמישי

הגלים העליונים פועלים על נשמתנו בלא הרף.

תנועות הרוח הפנימיות שלנו הרי הן תוצאות

מאותן ההמיות שהכנור הנשמתי שלנו הומה,

מתוך הקשבותיו שהוא מקשיב את הד קול האצילות העליונה.

אף על פי שלא נדע עד מה,

ואין בידינו לא לפרט, וקל וחומר לסכם, ולא להקציב את הענינים,

שההמולה העליונה עסוקה בהם,

בכל זאת הננו מקשיבים הקשבה כללית.

קול דברים אנו שומעים,

אף על פי שאיננו מאזינים חתוכי אותיות, ופירודי מלים.

כל עמלנו התורני והמדעי

הוא רק לברר מאותו הקול העליון שהולם תמיד באזננו הפנימית,

כמה שאפשר, ברורי דברים,

למען נוכל להציגם לפנינו ולפני זולתנו,

בצורה המביאה לידי מעשה,

ולידי עיון מסודר ומעורך כראוי.

(שמונה קבצים ח, טו).

 

'הנשמה תמיד מתפללת', כבר אמרנו. 'פועלת היא נפש החיה של האדם תמיד'. דחף החיים, החיפוש, הסקרנות, התשוקה, הרצון לפעול, חשק היצירה. אבל עוד לא הצבענו על שורשי הדחפים הללו, על המנוע שמעיר ומזין אותם, על הגלים העליונים, הפועלים על נשמתנו בלא הרף.

כל תנועות הרוח הפנימיות שלנו, שאנו יודעים לזהות אותן כביטויים של חיפוש מכוון, שאיפה ממוקדת, רצון, רגש, כמיהה מוגדרת; כל תנועות הרוח הללו, אינן משלנו כלל. הן תוצאות מאותן ההמיות שהכינור הנשמתי שלנו הומה, הן גלגול מוגדר ומוגשם של תנועה נשמתית עדינה הרבה יותר, מושגת לא מושגת, מאיזה תו עמום תת-קרקעי, שמתנגן בנו, הומה. והכינור הזה, גם הוא, אינו מנגן מכוחנו. והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'. מישהו פורט על מיתרי הכינור, הם רוטטים מכוח הקשבתם להד קול האצילות העליונה, מרוח אלוהים שעוברת בהם. כל אותן קריאות שאנו שומעים מתוכנו, החיפוש והדחף, הרצון והחשק, מהדהדים מכוח אותה רוח אצילית שפועמת בנשמתנו.

ואף על פי שלא נדע לתאר ולהסביר מה אנו שומעים; ואף על פי שלא נוכל להבין, לפרש, ולהגדיר את העניינים הללו; ואף על פי שאין בידינו לתרגם את אותה התרחשות הרוחשת בנו לתחושות מובחנות, מפורטות וקצובות; בכל זאת- משהו קורא בנו, ואנו שואפים ומבקשים לשמוע אותו, לקלוט אותו, להיענות לו.

אך כיצד? הרי איננו שומעים דברים ברורים, לא חיתוכי אותיות ולא פירוד מילים. מה פשרו של קול שאין דרך לגעת בו ולהבין את אותותיו? כיצד ניתן לתת ביטוי לרעיון עמום, רוחני, אוורירי, בלתי נתפס?

ובכן, לזאת ניתנה לנו התורה. כל עמלנו התורני והמדעי, לזה נועד, ולזה מכוון.

כל עמלנו התורני, דהיינו- העיסוק בתורה מתוך רצון לעמוד על משמעויותיה ועומקיה, וכל עמלנו המדעי בכלל, הידע שאנו חותרים אליו, הניסיון להבין את העולם, לעמוד על הכוחות שפועלים בו ועל היסודות שמניעים אותו- כל העמל הזה, הוא למעשה תהליך אישי העוזר לנו להבין את עצמנו. בכוחו אנו מסוגלים לברר מאותו הקול העליון שהולם תמיד באוזנינו הפנימית, מאותם הדים עמומים שפועמים בנו, כמה שאפשר, בירורי דברים. הידע החיצוני לנו, העקרונות והערכים שאנו ניצבים למולם, יסודות התורה שאנו למדים, ודרכי ה' שאנו עוסקים בהם- בכל אלה יש את הכוח לעמוד בזיקה לאותם רעיונות בוסריים הנטועים בנו פנימה, לעורר אותם, להבין אותם, להציף, להרחיב, לפתח, לגבש, ולהגדיר. כל זאת, אם אכן אנו עסוקים בהם מתוך כוונה נכונה, אם אנו ניגשים לגעת בהם לא רק מתוך עמדה אינטלקטואלית לבדה, או מכוח רגש בודד המבקש את סיפוקו, אלא עם כל רבדי האישיות שלנו, מן השכל, דרך הרגש והדמיון, ועד לרצון לרבדיו השונים.

 

עמלנו התורני הוא עמל היצירה, שתכליתו לברר מן הקולות הפועמים באוזנינו בירורי דברים כאלה, שנוכל להוציא אותם אל הפועל, להבין אותם יותר בעצמנו, ולהציג אותם לפני זולתנו, בצורה המביאה לידי מעשה. גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, ודווקא תלמוד כזה שבכוחו לעורר את כוחות המעשה הפנימיים שבאדם, תלמוד שמגרה ומאתגר, שואב ומעורר, מעלה, מפתח ומפריח את כל אותם הניצנים הפנימיים שבאדם, ומצמיח אותם לידי הכרה ומודעות, יכולת ביטוי, עיון מוערך, עיצוב תפיסה והגדרת דרך, ועד לכדי מעשה של ממש. זהו תלמוד שאין בו כיבוי של האדם הלומד, על נטיותיו, רצונותיו ותפיסותיו, אלא להיפך- הוא ניגש דווקא אל האדם כפי שהוא, אל נקודות המוצא האנושיות שלו, אל מה שמתרחש בו, אל האינטואיציות הראשוניות שקיימות בו, ואותם- את כל אותם מימדים אישיים, עצמיים, שורשיים, אלוהיים, הקיימים באדם, הוא מבקש להעלות ולהביא לידי מעשה.

 

כל הספרים כולם, בין בקודש בין בחול,

וכל הידיעות הבאות לאדם מחוצה לו,

אינם כי אם עוזרים לעורר את רוחו הפנימי,

להוציא לאור על ידם את הגנוז במעמקיו.

(שמונה קבצים א תרט)

 

למאמר הקודם

Share on Facebook
Please reload

Please reload

תגיות

I'm busy working on my blog posts. Watch this space!

Please reload