פרשת וישלח - בין יעקב לעשו

מבין שלושת האבות אברהם יצחק ויעקב דווקא מסכת חייו של יעקב מבטאת בצורה היותר שלימה את ההיסטוריה של עם ישראל. חלק גדול מהפרשנים פיענחו כך את חלומו של יעקב בו יש סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ומלאכי א-להים עולים ויורדים בו. המלאכים מסמלים את 'שרי אומות העולם':

 

א"ר שמואל בר נחמן וכי עלת על דעתך שמלאכי שרת היו והלא לא היו אלא שרי אומות העולם. הראהו שרה של בבל עולה שבעים חוקים, ושל מדי עולה חמשים ושנים חוקים, ושל יוון מאה ושמונים חוקים, ושל אדום עולה עולה ואינו יודע כמה, אמ' לפניו רבון העולמים תאמר שיש לו ירידה, אמ' לו הקב"ה יעקב אפי' את חאמי ליה דמאטי לשמיא אנא מחית ליה, הה"ד אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קניך משם אורידך נאם י"י (עובדיה א, ד). ר' ברכיה ור' חלבו בשם ר' שמעון בן מנסיא משום ר' מאיר הראהו שרה של בבל עולה ויורד, ושל מדי עולה ויורד, ושל יוון עולה ויורד, ושל אדום עולה ויורד, אמ' לפניו רבון העולמים כשם שיש לאלו ירידה כך יש לי ירידה, אמ' לו הקב"ה אל תחת, עלה שאת עולה ואין את יורד (ויקרא רבה (מרגליות) פרשה כט).

 

יעקב אבינו, שבאותו הזמן בודאי היה מודאג בעיקר עתידו הקרוב, ללחם ולבגד ולחשש מפני אחיו עשיו, מקבל מסר מאת ה' על עתידו הרחוק כעם. בריחתו של יעקב עתה מפני עשיו, כמוה כהתמודדותו של עם ישראל בעתיד עם אומות העולם שיעמדו עליו לכלותו. יעקב מתבשר שעתידו של עם ישראל יהיה רצוף במאבקים ובחלקם אף כאלה שיערכו באדמת נכר, גם אם הובטח לו זה עתה שהארץ שהוא שוכב עליה תנתן לו.

 

פרשתינו מתארת את חזרתו של יעקב לארץ ישראל. אם נמשיך את פרשנותו של החלום, חזרתו של יעקב מתארת בעצם את חזרתם של עם ישראל לארצו ולמולדתו באחרית הימים.

 

בדרך זו יש לראות גם את פשר מאבקו עם ה'איש' המיסתורי במעבר היבוק:

 

(כג) וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק:(כד) וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ:(כה) וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר:(כו) וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ:(כז) וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי:(כח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב:(כט) וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל:(ל) וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם:(לא) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי:(לב) וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ:(לג) עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה:

 

גם כאן רש"י מפרש בעקבות חז"ל שאיש זה הוא 'שרו של עשיו'. בעצם כאן נסגר המעגל. יעקב חוזר עתה אל ארצו בדיוק כפי שעם ישראל יזכה לחזור לארצו לאחר שנות הגלות הארוכות, וחזרה זו שלא תהיה פשוטה כלל ועיקר, תהיה רצופה במאבקים; מאבקי השרדות בגלות בין אומות העולם, ומאבקי עצמאות בארץ ישראל. המעבר בין יעקב לישראל מתווה כיוון לעם ישראל. אין כאן רק הבדל פיזי, אלא הבדל מהותי בין מנטליות גלותית של 'עקב' המצויה בגלות בו עם ישראל נאלץ להאבק על השרדותו בכל השיטות האפשריות גם אם יש בהם לעיתים מרמה, לבין חזרה לניהול ממלכה ביושר ובממלכתיות: ישראל  - ישר אל.

 

שינוי שמו של יעקב לישראל צריך לבטא את המעבר העמוק הנפשי-פנימי שעם ישראל צריך לעשות בעתיד. המעבר בין הגלות לבין הגאולה אינו כרוך איפוא רק במעבר גיאוגרפי בין חוץ לארץ לארץ ישראל, אלא לא פחות מזה לשינוי נפשי ורוחני.

 

כמדומני מייחסים לבן גוריון את האמירה: יותר משצריך להוציא את היהודים מהגלות, צריך להוציא את הגלות מהיהודים. דבריו נכוחים ומתארים את הרעיון שעמדנו עליו, אם כי הוא לקח את הרעיון הנכון הזה כמה צעדים קדימה ובזה עיוותו לחלוטין. תפקידנו אם כך הוא לחזור ולהיות לא רק יהודים גלותיים אלא ישראלים גאים, אם כי לא גאים מידי ובודאי לא מזניחים את מסורת אבותינו שהיא מקור חיינו.

 

שבת שלום – הרב דוד

 

 

Share on Facebook
Please reload

Please reload

תגיות

I'm busy working on my blog posts. Watch this space!

Please reload