פרשת וארא - מיהו המנהיג הראוי?

גם לאחר שנראה שמשה רבינו קיבל עליו את השליחות, לאחר תרוצים שונים ומשונים על חוסר התאמתו להיות מושיעם של ישראל – עדיין בפרשתינו הוא מנסה להתחמק:

(י) וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:(יא) בֹּא דַבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וִישַׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ:(יב) וַיְדַבֵּר משֶׁה לִפְנֵי ה' לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם (שמות ו).

ה' אינו מגיב על כך באופן ישיר ומיד לאחר מכן נאמר:

(יג) וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

ושוב בהמשך הפרק:

(כט) וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר אֲנִי ה' דַּבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲנִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ:(ל) וַיֹּאמֶר משֶׁה לִפְנֵי ה' הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם וְאֵיךְ יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה:

והתגובה של ה' על כך:

(א) וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱ-לֹהִים לְפַרְעֹה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ:(ב) אַתָּה תְדַבֵּר אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה וְשִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ:

מדוע משה מסרב כל כך לשליחות אותה מטיל ה' עליו?

התשובה על כך נראית לי ברורה. משה מבין את גודל האחריות של מנהיג בישראל. במיוחד עתה כאשר עם ישראל זה עתה נוצר, כעם של עבדים המשועבדים לאימפריה הגדולה והחזקה של אותם הימים. משה הבין שאחריותו כמנהיג לעם ישראל, בתקופה זו היא עצומה מאין כמותה. הקושי הראשוני הוא להפיח תקוה ורוח חדשה בעם הנדכה והנאנח מהעבודה הקשה. לאחר מכן יצטרך להנחיל תכנים וערכים לעם העבדים השקוע עד צוארו בחומר ובלבנים. ולבסוף יצטרך לתת להם את התורה ולהכניסם לארץ ישראל. למשה - העניו מכל האדם אשר על פני האדמה – היה ברור שלגודל התפקיד הזה ולמשימות הרבות העומדות בפניו אין הוא האדם המתאים!

משה, כמנהיגים גדולים אחרים שבאו אחריו סרבו מלכתחילה לקבל הנהגה: כך למשל יאמר גדעון אל מלאך ה' שאומר לו 'לך בכחך זה והושעת את ישראל', והוא עונה: 'וַיֹּאמֶר אֵלָיו בִּי אֲ-דֹנָי בַּמָּה אוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה וְאָנֹכִי הַצָּעִיר בְּבֵית אבי' (שופטים ו, טו). כך ינהג גם שאול כאשר שמואל ירמוז לו על דבר המלוכה: 'וַיַּעַן שָׁאוּל וַיֹּאמֶר הֲלוֹא בֶן יְמִינִי אָנֹכִי מִקְּטַנֵּי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וּמִשְׁפַּחְתִּי הַצְּעִרָה מִכָּל מִשְׁפְּחוֹת שִׁבְטֵי בִנְיָמִן וְלָמָּה דִּבַּרְתָּ אֵלַי כַּדָּבָר הַזֶּה' (שמואל א ט, כא). גם ירמיהו מגיב בדרך זו כאשר ה' רוצה לשלוח אותו כנביא אל ישראל: 'וָאֹמַר אֲהָהּ ה' א-להים הִנֵּה לֹא יָדַעְתִּי דַבֵּר כִּי נַעַר אָנֹכִי' (ירמיהו א, ו).

הקו המנחה בכל המקרים שהבאנו מראה שהמנהיגים הגדולים הם דווקא אלו שלא רצו להנהיג. מדוע זה בעצם כך?

דומה ששתי תשובות בדבר: תחילה מי שחי במושגים של 'לשם שמים' אינו מחפש לעצמו 'תפקידים'. הוא רוצה לחיות בדרך הטובה והישרה כלפי 'א-להים ואדם', שהרי מה ה' דורש מהאדם: 'כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶך' (מיכה ו, ח). והצד השני של אותה המטבע היא שאם אותו אדם מבין ברצינות את גודל אחריותו כמנהיג ויחשוב בעיקר על מה הוא נותן ויכול לתת ולא על מה הוא מקבל מה'תפקיד', הוא באמת ירתע מכל העניין. מציאות זו יוצרת מצב טרגי, שפעמים רבות, דווקא מי שלא מתאים רוצה ומי שכן מתאים אינו רוצה. . .

אנו עומדם עתה לפי תקופת בחירות למדינת ישראל. גודל האחריות שמונחת על כתפיו של ראש הממשלה הבא הוא עצום. האתגרים בתחומי הבטחון מול אויבינו הקרובים והרחוקים, יחסי החוץ עם אירופה ארה"ב ומדינות העולם, והאתגרים החשובים באמת מבית בחברה, כלכלה וקליטת עליה - מחכים לטיפולו המסור. נקווה שבעז"ה תבחר ההנהגה הראויה לישראל, וגם אם כבר ברור לנו שכל המועמדים מאוד 'רוצים' (ובזה נפלה המעלה הראשונה) אולי נזכה למעלה השניה שמעשיהם וכוונתם תהיה לשם שמים, וידעו לפעול ולנהיג נכונה את עם ה'.

שבת שלום – הרב דוד

תגיות

בקרוב יהיו כאן פוסטים ששווה לחכות להם!
שווה להמשיך ולעקוב...

© 2001 ישיבת ההסדר "אהבת ישראל" נתיבות מאז

  • White YouTube Icon
  • White Facebook Icon
  • White Google+ Icon