הרב ד"ר רבי ישראל שלום יוסף פרידמן בן שלוםהיה דוקטור להיסטוריה ומרצה באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת בן-גוריון, וכיהן כראש ישיבת ההסדר 'אהבת ישראל' בנתיבות.

נולד בעיירה בוהוש שברומניה והוא נצר לשושלת אדמו"רי חסידות רוז'ין, קוסוב־ויז'ניץ, צ'רנוביל, אפטא, סאסוב, ראשקוב וזלוטשוב. הוריו הם נכדיו של רבי יצחק – האדמו"ר הזקן מבוהוש, נכדו הגדול של רבי ישראל פרידמן מרוז'ין.

במקביל ללימודיו התורניים, רכש השכלה כללית, למד שפות ונבחן בבית הספר המקומי. כשהיה כבן 16 החל ללמוד בקביעות עם סבו אבי אמו, והפך ל"חסיד" מובהק שלו, שהשפיע רבות על חינוכו ועיצוב אישיותו.

כשהיה כבן 18, פעל כמדריך בקן של תנועת השומר הצעיר בעיירה בוהוש, והשפיע על הנוער בעיירה, בני ובנות חסידים של סבו, שהתרחקו מחיי תורה ומצוות.

במהלך מלחמת העולם השנייה עבר יחד עם משפחת סבו מבוהוש לעיר הבירה בוקרשט, שבה שהה דודו, רבי יצחק פרידמן, שהיה לימים האדמו"ר הרביעי מבוהוש, לאחר פטירת סבו. שם השתתף בפעילות ציונית מחתרתית בהנהגת ר' ישראל לבנון, שהיה בעלה של בת דודתו.

במהלך שהותו בבוקרשט הגיעה לעיר משפחת האדמו"ר מוויז'ניץ, רבי חיים מאיר הגר בעל ה"אמרי חיים", שהוברחה מהונגריה בשנת 1944. שם פגש הרב ישראל את אשתו לעתיד, צפורה, בתו הצעירה של האדמו"ר מויז'ניץ, שהצטרפה לתוכניתו להתיישב בארץ ולהמשיך להשפיע על הנוער שאתו פעל בבוהוש.

בשנת 1946 עלו שניהם ארצה בעלייה ב', התחתנו, והיו ממייסדי קיבוץ רשפים שבעמק בית שאן המשתייך לשומר הצעיר. הם גרו במקום כ־18 שנה. בקיבוץ עבד ברפת ומאוחר יותר כרועה צאןבקיבוץ עין חרוד. בשלב מסוים, החל להדריך קבוצות של עליית הנוער, ועיקר עיסוקו היה בתחום החינוכי. הרב ישראל וצפורה שימשו שניהם כמזכירי הקיבוץ בשלבים שונים, והוא אף שימש כחבר הנהלה. באותה תקופה הם קיימו מצוות בהסתר והרב ישראל המשיך להתפלל וללמוד תורה בתוך ביתו. הוא שמר על קשר עם אביו ודודו שגרו בתל אביב.

כאשר חלה חותנו, האדמו"ר מויז'ניץ, עברה אשתו צפורה לבני ברק כדי לסעוד את אביה ולקחה את בניה הקטנים, שמוליק והושע, יחד איתה. לאחר חצי שנה בבני ברק לא רצתה לשוב לקיבוץ החילוני, והחליטה להצטרף לקיבוץ הדתי סעד. הרב ישראל נשאר בתפקידו החינוכי בקיבוץ רשפים למשך שנה וחצי, יחד עם שני הילדים הגדולים, מנחם וירמיהו, כאשר המשפחה התאחדה בשבתות בקיבוץ סעד.

בשנת 1964 יצאה המשפחה לשליחות מטעם הסוכנות במרסיי שבצרפת. במרסיי לימד יהדות וארגן הפגנת תמיכה בישראל לפני מלחמת ששת הימים. לאחר המלחמה חזרה המשפחה לישראל והתיישבה שוב בקיבוץ סעד.

הרב ישראל החל ללמוד לימודים אקדמיים בשנות הארבעים לחייו. קיבל את הדוקטורט בשנת תשמ"א 1981, שאותו עשה בבית הספר למדעי היהדות של אוניברסיטת תל אביב. נושא עבודת הדוקטורט שלו היה: "בית שמאי ומקומו בהיסטוריה הפוליטית והחברתית של ארץ־ישראל במאה הראשונה לספירה". הוא לימד מספר שנים באוניברסיטת תל אביב, ואחר כך עבר להורות באוניברסיטת בן-גוריון שבנגב, שם לימד תולדות עם ישראל: תקופת בית שני, משנה ותלמוד. הוא המשיך ללמד אף לאחר צאתו לגמלאות.

בראשית שנות האלפיים עזב את האקדמיה, עבר לגור בקהילת בית ישראל שבירושלים והחל ללמד במכינה קדם צבאית בית ישראל ובבית המדרש שבשכונת גילה בירושלים. בנוסף החל ללמד בישיבת ההסדר בנתיבות, ועמד בראשותה יחד עם הרב דוד אסולין. הוא לימד חסידות וגמרא ברוחה, תוך שילוב רקע חברתי והיסטורי.

הרב ישראל נפטר בערב יום העצמאות תשע"ז כשהוא בן 93 שנים, ונקבר בחלקת בית רוז'ין בבית הקברות נחלת יצחק.