פרשת קרח - ובני קרח לא מתו

בפרשתנו אנו קוראים על מרד שמתרחש כנגד הנהגתם של משה ואהרן. ארוע זה מסתיים בצורה טראגית כאשר קרח ועדתו נבלעים באדמה. הפסוקים המתארים זאת, מספרים לכאורה על מותם של בני משפחתו של קרח, עדתו וכל רכושו:

וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרְכוּשׁ (במדבר טז, לב).

והנה בהמשך ספר במדבר, בפרשת פנחס, אנו קוראים את הידיעה המדהימה הבאה:

וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ (שם כו, יא).

האם יש כאן סתירה? לא. סביר להניח שהתורה החליטה מסיבות שונות להעלים את סיפורם של בני קרח בסיפור המרכזי של הפרשיה שלנו, ולגלות אותו מאוחר יותר, כאילו כבדרך אגב.

מה התרחש שם? כיצד הם ניצלו מעונשו המר של אביהם ועדתו?

רש"י מבאר שם על פי חז"ל:

הם היו בעצה תחלה, ובשעת המחלוקת הרהרו תשובה בלבם, לפיכך נתבצר להם מקום גבוה בגיהנם וישבו שם.

רש"י מלמדנו דבר גדול. 'כל האדם אשר לקרח', שנבלע באדמה זה רק מי שהיה איתו בעצה אחת. אבל מי שמשך עצמו לצד אחר גם אם עשה זאת ברגע האחרון, על פי התהום, ראוי שיזכה לישועה ולא ייענש בעוון אבותיו.

במדרש מוסיפים פרט מעניין מאוד ביחס לקרח:

וקרח שפקח היה מה ראה לשטות הזה? אלא עינו הטעתו ראה שלשלת גדולה עומדת הימנו שמואל ששקול כמשה ואהרן שנא' (תהלים צט) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו עשרים וארבעה משמרות עומדות מבני בניו שכולם מתנבאים ברוה"ק (ד"ה א כה) כל אלה בנים להימן אמר אפשר הגדולה הזו עתידה לעמוד ממני ואני אדום. ולא ראה יפה לפי שבניו עשו תשובה (מדרש רבה במדבר פרשה יח פסקה ח).

ואכן, בספר דברי הימים (א, פרק ו) שמואל הנביא מיוחס לקרח, בן אחר בן, ובספר תהילים אנו מוצאים לא מעט פרקים המיוחסים ל'בני קרח'. אם נתבונן בדמותו של שמואל נמצא שהיה בו דמיון רב דווקא למשה ולא לקרח, ובמיוחד בולטת ההשוואה בין תוכחתו של שמואל לעם לתוכחתו של משה במחלוקתו עם קרח.

משה אומר:

וַיִּחַר לְמשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל ה' אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי. . .

ושמואל אומר:

הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד ה' וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי אֶת מִי רַצּוֹתִי וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ וְאָשִׁיב לָכֶם (שמואל א, יב).

המשותף למשה ולשמואל, שאין להם אינטרסים אישיים. הם נקיי כפיים וברי לבב כלפי העם. שניהם אינם רודפים אחר השררה, אלא היא רדפה אחריהם.

משה מתמודד איפוא עם אדם מתוחכם, שפיו מדבר גדולות – 'כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה' - בעוד בפועל הוא בעצם מצפה ממשה ש'ישתיק' אותו עם גו'ב משתלם. שמואל (ומסתבר שגם בני קרח ששוררו בבית המקדש ע' בתהילים) מהווה איפוא תיקון נאות לקלקולו של קרח.

שבת שלום – הרב דוד

תגיות

בקרוב יהיו כאן פוסטים ששווה לחכות להם!
שווה להמשיך ולעקוב...

© 2001 ישיבת ההסדר "אהבת ישראל" נתיבות מאז

  • White YouTube Icon
  • White Facebook Icon
  • White Google+ Icon