פרשת פנחס - קנאותו של פנחס

סופה של פרשת בלק מספרת על חטאם של ישראל עם בנות מואב. חז"ל קושרים פרשיה זו, לתחילת פרשה. כאשר ראה בלעם שלא יוכל לקלל את ישראל, ידע שהדרך היחידה לגרום לקללה לבוא על ישראל, היא להחטיאם. ולכן השיא עצה למואב להחטיא את בני ישראל עם בנות מואב. ננסה לעיין בהשתלשלות הארועים:

וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב. וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן. וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל.

בעקבות מעשה מביש זה, מצווה ה' את משה:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם לַה' נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף ה' מִיִּשְׂרָאֵל.

משה מצווה לקחת את ראשי העם, ואיתם יחד להתחיל לשפוט בצורה מסודרת את החוטאים, ולהענישם לעין כל. ואכן משה מתחיל בבצוע המשימה, ומצווה את שופטי ישראל להתחיל בפעולתם:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר.

אלא שכאן העניינים משתבשים ומתנהלים אחרת מכפי שתכננו:

וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ. וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף.

מה פשר מעשהו של האיש מבני ישראל? מדוע כולם היו 'בוכים פתח אהל מועד'? אם דובר מראש על הליך שיפוטי מסודר על ידי שופטי ישראל, אם כן מניין המגפה שנראה שבאה מאת ה'?

נראה שכך השתלשלו העניינים: לאחר שמשה מקבל את הצו מאת ה' הוא מצווה את שופטי ישראל להתחיל ולשפוט את החוטאים. לפתע (זה פשר הביטוי 'והנה') כאשר החלה ההתארגנות למשפט, קם אדם חשוב ביותר משבט שמעון, זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני, ולוקח מדינית שהייתה בתו של אחד המנהיגים החשובים למדין, בפרהסיא לעיני משה וכל ישראל, והתכוון לבצע את זממו. החוצפה הגדולה שהתלוותה אל מעשה זה, בעיתוי המיוחד הזה, גרמה למעשה להפרת המהלך שמשה תכנן. כאשר כולם ראו שאדם כה חשוב אינו חושש מפני משה ושופטי ישראל, ומתכוון לחטוא כך לעיני כל ישראל, נשברה כל ההנהגה והדין לא יצא אל הפועל. כשזה היה מצב העניינים, ולא בא הדין מבני האדם, בא הדין מאת ה' והחלה המגפה. פנחס היה הראשון והיחיד שהתעשת, הוא הבין שאי אפשר לשתוק במצב כה נורא של חילול שם שמים, ומיד קיים את ההלכה שלא מורים אותה בצבור 'הלכה ואין מורין כן' - ופגע בחוטאים ועצר את המגפה שבאה מאת ה'. הברכה שיקבל פנחס מיד בתחילת הפרשה הבאה היא ברכת השלום - 'הנני נותן לו בריתי שלום', וכפי שפירש הנצי"ב בפרושו: 'ובשביל כי טבע המעשה שעשה פנחס להרוג נפש בידו היה נותן להשאיר בלב הרגש עז גם אחר כן – אבל באשר היה לשם שמים משום הכי באה הברכה שיהא תמיד בנחת ובמידת השלום לא יהא זה עניין לפוקת הלב'

הקנאות אפשרית רק במקרים קצוניים ביותר. כל זמן שיש מחלוקת לגיטימית 'מחלוקת לשם שמים', אין כלל מקום לקנאות כל שהיא ואליהו ויונה הנביאים יוכיחו שהם מבוקרים קשות על קנאותם שלא הייתה רצויה בעיני ה'. הדרך היחידה לפתרון מחלוקות היא הדברות. הדברים נכונים הן במישור הפרטי והן במישור הלאומי לאור המחלוקת הפנימית קשה החוצה את הצבור הישראלי.

שבת שלום– הרב דוד